מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד היה לי את הקול הפנימי שכיוון אותי, ולפעמים הקשבתי לו ולפעמים פחות אבל הוא תמיד היה שם. הקול הזה לא בהכרח עזר לי להיות מאושרת לפחות לא בתחילת דרכי, אבל תמיד כיוון אותי כמו מצפן בין אם הקשבתי לו או לא, הוא תמיד היה ברקע.

אז המצפן היה אבל איתו היה חסר האושר, או הכלים להגיע לאושר והגשמה של מה שחשוב לי ויקר לי.

אז איך בעצם הכל התחיל? שאלה קצרה לתשובה מאוד ארוכה אבל אנסה לקצר... 

​

קצת אחרי הצבא גיליתי את המטפלת הראשונה שלי, הלכתי ליום עיון שהתקיים בתל אביב ופרס בפניי הרבה מאוד דרכי טיפול ומכל אחד מהם יכולתי להתנסות ולטעום ל 5 דקות, אבל ה – 5 דקות האלה שינו את חיי. 

​

אני ממש זוכרת את עצמי יוצאת מחדר אחד של רייקי ואחריו לתקשור ואחריו לחדר שבסופו של דבר הכי דיבר אליי, והוא הילינג.. עם הכניסה לחדר – סרקתי את החדר כולו ובחרתי לעצמי את המטפלת שאליה אני רוצה להגיע ואותה מטפלת בעצם חשפה אותי לעולם המופלא הזה ששינה את חיי והפך את המצפן שיש בחוויה שלי לכולם, למשהו עוצמתי יותר ומדוייק יותר. 

היום הזה ה - 5 דקות האלה הפכו את חיי לטובים יותר, ומחוזקים יותר.. מצאתי את האושר והשמחה, מצאתי את המודעות דרך הפירוק של מסיכות שכבר לא שירתו אותי והמודעות הזו מנחה אותי עד היום להיות מדוייקת עם כל קשת הרגשות והחוויות שאני חווה ביום יום. ויותר מזה הצלחתי להיות אני בלי מסיכות. וזה הילינג עבורי – לעזור לנו להיזכר במהות שלנו.

וחלק מהמהות שלי והרצון שלי זה לעזור לאנשים וללוות אותם בדרך שלי ובאמונה שלי עם הכלים שיצרתי.